כל חייו של הנסיך הארי הם זעקת כעס אילמת של 'מה איתי!?' אומרת ג'ודי פינניגן

לאנשי יחסי הציבור ולעורכי הדין שלה לא היה ספק שהשחקנית הקטנה הזו בדרמת טלוויזיה בכבלים לא ברורה חליפות, השתוקקה לזמן הגדול. ואם המשחק שלה לא היה מספיק טוב כדי להפוך אותה לכוכבת, שהיא תחפש תהילה בדרך אחרת - פילנתרופיה. כמו האלילים שלה הילרי קלינטון ומישל אובמה, היא תהיה אייקון פמיניסטי, סמל עולמי לאלטרואיזם. הבעיה הייתה שלא הייתה לה פלטפורמה גדולה מספיק להשיק ממנה. ואז הגיע הארי.



התיאור של באוור כיצד הוא התקשה על מגהן - כל כך שונה מחברותיו הקודמות: קשוחה, בטוחה בעצמה לחלוטין, ללא ספקות לגבי הערך העצמי שלה - גרמה ללב שלי לשקוע.

לנסיך האל המקסים שלנו, לוקה בספק עצמי ובעוגמת נפש, לא היה סיכוי.

כבר מודע לכך שבסדר הניקור של החיים אחיו היחיד היה הרבה יותר חשוב ממנו, הוא איבד את אמו האהובה בטרגדיה שאי אפשר לתאר.

הוא גדל ללא עוגן אוהב. וויליאם היה צעיר מדי וצ'רלס מרוכז בעצמו מכדי לספק את השורשים כדי לקשור אותו לתחושה בטוחה של עצמו.



  הארי מתאים לתוכנית המותג של מגהן

הארי מתאים לתוכנית המותג של מגהן (תמונה: GETTY)

  הארי, ילד עני, חי בעמק יגון כל חייו

הארי, ילד עני, חי בעמק יגון כל חייו (תמונה: GETTY)

הוא לבש פרצוף טוב. הארי מצחיק, מתוק וחביב. הערצנו אותו, אבל הוא התייסר בחוסר הערכה עצמית ובכעס עצום. כל חייו היו זעקה אילמת של 'מה איתי?'

כשפגש את מייגן הוא ראה מדרגות לגן עדן. היא הבינה במהירות שמשפחת המלוכה לא תטפח את החזון הגדול שלה של עולם כובש 'מותג' והרחיקה אותו.



היא דמות אם. רק תראה איך היא מרגיעה אותו, משפשפת את גבו, אוחזת בידו. רבים אמרו שנישואיהם יסתיימו בבכי.

אני חושב שהם צודקים אבל הארי, ילד מסכן, חי בעמק יגון כל חייו. אני לא אוהב את האיש שהוא הפך להיות, אבל הספר של באוור עוזר לי להבין איך הוא יכול היה להגיע לשם.

אסור לרחרח את המתנה שהוא ממשיך לתת

'מה הריח האהוב על ג'ודי?' חבר שאל את בעלי בארוחת יום הולדת אתמול בלילה. הוא שאל כי המלצר שלנו החמיא זה עתה לריצ'רד על האפטר-שייב שלו, ושאל את שמו. 'סאבאג',' אמרתי למלצר. 'אתה יודע, הג'וני דפ, דיור. זה היה האהוב עליו כבר שנים.'

כן, אפילו תיקי בית דין זוגיים לא נעימים האלה לא הוציאו את ריצ'רד מהריח שדפ מקדם בצורה רוחנית במסע הפרסום של דיור. שום דבר אחר לא יעשה. לשם שינוי הפתעתי אותו ב-65 שלו עם בקבוק של בראד פיט האהוב, מי ההר הכסף של קריד. הוא נעלם בתוך ארון איפשהו, כדי לא להריח שוב.



בכל מקרה, הבושם האהוב עליי? 'אופיום,' אמר ריצ'רד בביטחון. 'היא תמיד לובשת את זה.'

קורא, לא לבשתי אופיום יותר מעשר שנים. בימים אלה אני אוהב את דיפטיק. בטח הוא חייב לדעת? אבוי, אופיום הוא המתנה שהוא ממשיך לתת...כל יום הולדת! וגם זה נעלם לתוך ארון, כדי לא להריח שוב.

עוד מטרונית מגה עשירה של מונקו

ארוחת צהריים אחרונה בחג במסעדה האהובה עלינו בדרום צרפת, ובחצר היפה ממוסגרת עץ התאנה, אדון קשיש שברירי ואשתו קטפו באיטיות את הקרבטים שלהם.

ואז היא קמה והלסת שלי נשמטה. היא הייתה זקנה, ברור, אבל פניה היו מסכה חייזרית של חיוורון מבריק והדוק, והיא לבשה את חצאית המיני הקצרה ביותר שראיתי מאז הסיקסטיז.

היא התנודדה, ואחריה הבעל המטומטם, להתנשפי אימה. עוד מטרונית מגה עשירה של מונקו עם מתיחת פנים מחרידה. זה מפחיד.